בכר נ' פלאפון תקשורת בע"מ

פסק דין

1.בפניי תביעה כספית בסך של 10,000 ₪ עקב הפרת חוזה.

2.אין חולק בין הצדדים כי התובע פנה לנתבעת בתחילת חודש מרץ 2011 בבקשה לעדכן חבילת שירות אותה רכש. לתובע הוצעה חבילה מסוימת, כאשר אחד התנאים הנוגעים לזיכוי היה כפוף להחזרת מכשיר הטלפון הנייד הישן.

3.בכתב התביעה נכתב כי לאחר שנציג הנתבעת לא הגיע עם המכשיר המובטח, התובע פנה לנתבעת, ואז נמסר לו שלא ניתן למכור לו את החבילה האמורה.

4.בכתב ההגנה ובדיון שבפניי התברר שהתמונה מורכבת יותר. לאחר שנמסרו לתובע כלל תנאי העסקה, תואמה עמו שליחות, אך התובע סירב בפעם הראשונה לקבל את מכשיר הטלפון, בטענה שההטבות לא היו כפי שסוכם. בעניין זה אני נכונה להאמין לתובע.

נציגת הנתבעת שוחחה עם התובע פעם נוספת, ואז תואם מועד חדש לשליחות. אף שליחות זו לא בוצעה משום שהתובע סירב להחזיר את מכשיר הטלפון הישן שהיה ברשותו. לציין כי על שני הצדדים הוסכם שהעסקה כללה את החזרת מכשיר הטלפון הישן.

התקיימה שיחה שלישית, ובה שוב תואם שליח. לטענת נציגת הנתבעת, התובע לא הודיע על רצונו לקיים את העסקה, ולכן השליחות והעסקה בוטלו. לאחר מכן התובע פנה ביום 24.3.11 וביקש לקבל את תנאי העסקה, אך מאחר שהעסקה בוטלה כבר, לא ניתן היה לעשות כן. זאת ועוד, הנתבעת הציגה אסמכתא לפיה התובע התנייד לחברה אחרת בחודש אפריל 2011.

5.התובע השמיע באולם ביהמ"ש הקלטה, ואולם הקלטה זו יכולה להתאים הן לשיחה שהתקיימה לפני 18.3.11 או לפני 21.3.11 (כלומר לפני אותה אי הבנה בקשר להחזרת הטלפון הנייד), וכן יכולה להתאים לשיחה הנוספת מ – 22.3.11.

התובע לא יכול היה לתארך את השיחה. מנגד, הנתבעת הציגה רשומות מוסדיות שלה שהן קבילות להוכחת אמיתות תוכנן, והתומכות בגרסתה של הנתבעת. לפי גרסה זו, השליחות אכן הוקפאה ב – 21.3 עקב אי ההבנה בקשר להחזרת מכשיר הטלפון הנייד. לאחר מכן מתועדת אותה שיחה ב – 22.3, ומתועד הביטול ב – 24.3. אסמכתאות אלו מתיישבות עם גרסת הנתבעת.

6.בשים לב לכך שלפניי גרסה מול גרסה, כאשר נטל ההוכחה על התובע, וכן בשים לב לעובדה שכתב התביעה לא גילה ולו דבר מההתנהלות שהייתה בין הצדדים והוכחה בפניי, אינני רואה מקום להעדיף את גרסת התובע.

7.נותרנו, אם כן, במצב שבו הנתבעת הציעה איזושהי הצעה, והצעה זו לא באה לכלל קיבול, שכן התובע סירב להיענות לאחד מתנאי ההצעה (החזרת המכשיר הישן), ולאחר מכן לא הודיע בתום השיחה האחרונה בין הצדדים על רצונו לקבל את העסקה כפי התנאים שהובהרו (החזרת הטלפון הנייד הישן).

בנסיבות אלה, כלל לא נולד הסכם, ואף לא מצאתי שהיה מו"מ בחוסר תום לב. לכל היותר הייתה אי הבנה של התובע בתנאי העסקה. אין הנתבעת חייבת לשמור הצעות לפרק זמן בלתי מוגבל, ומעת שהתובע לא גילה את דעתו בדבר קיבול העסקה כפי שהיא, כולל הנייד הישן, לא השתכלל הסכם.

8.אשר על כן, אני דוחה את התביעה. לטעמי, אף הנזק לא הוכח, ומדובר בנזק שהוא בגדר פיצויי קיום שהיה על התובע להוכיחו כדבעי. מכל מקום, כאשר ההסכם לא שוכלל, ממילא אין מקום לפיצויי קיום.

9.בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי מרכז בתוך 15 ימים מהיום.

ניתן והודע היום כ"ב תמוז תשע"א, 24/07/2011 במעמד הנוכחים.

מירב בן-ארי, שופטת

הוקלד על ידי: עדי לשם